חולון עיר בילדים
אטרקציות


גן סיפור "הדינוזאור של דודו"

סופרת: רחלי פליישון
אמנית: מירי קולן
מיקום: חורשת היובל, ממערב לקרית בן גוריון.


דודו הקטן רוצה לשחק עם הגדולים בני השבע. כדי לזכות בתשומת לבם, הוא מספר שאבא יביא לו: איגואנה, תוכי, חמור, פיל, וגם את החיה הגדולה ביותר בעולם! דודו מבטיח וגם מצליח. איך? קראו ותדעו.
 
הוצאת "הקיבוץ המאוחד", 2002.
 
רחלי פלישון, ילידת חולון 1962, מורה וגננת, בוגרת החוג להוראה יצירתית בסמינר הקיבוצים, לומדת לתואר השני בחוג לתולדות האמנות באוניברסיטת תל־אביב, כתבה עד כה שלושה ספרי ילדים: "החלום הראשון", "האוצר של סול" ו"הדינוזאור של דודו". רחלי מעידה על עצמה, כי כבר בגיל חמש ידעה כי תהיה סופרת ילדים. מדוע סופרת? אביה כתב סיפורים רבים והיא זוכרת היטב את השעות הרבות שהקדיש בבית לכתיבה. כבר כילדה הותיר בה מקצוע הכתיבה רושם עמוק. אבל זה לא הכול, הוריה נפגשו עת למדו באוניברסיטה העברית בחוג לספרות שהנחתה הסופרת הנודעת ואשת האקדמיה לאה גולדברג. כיום רחלי פליישון היא גננת בגן עירוני. היא גדלה בבית סמוך באותו רחוב ממש. הסיפור "הדינוזאור של דודו" קרה לבעלה דודו כשהיה בן חמש. דודו רצה להתחבר עם הילדים הגדולים בשכונה, אבל הם, "הגדולים", לא התייחסו אליו. דודו מצא טריק: הוא הבטיח להם חיות שונות – איגואנה, תוכי, חמור, פיל ואפילו דינוזאור. כאשר סיפרה רחלי את הסיפור הזה לילדי הגן שלה, הם נהנו מאוד והתגלגלו מצחוק. רחלי החליטה כי זהו סיפור שראוי כי ייכתב.  
 
דינוזאור, חיית הקדומים הענקית שהציתה את דמיונם של יוצרים וחוקרים רבים, מגיעה מדי פעם גם אל תחומה המיוחד של הספרות לגיל הרך. ייחודו של "הדינוזאור של דודו" אינו בכך שהוא דמיוני, אלא בכך שהבדיה צומחת מאליה וגדלה באורח טבעי. דודו, שאינו יכול לשאת את התעלמותם של ילדי השכונה הגדולים ממנו, צועק פתאום: "מחר אבא שלי יביא לי... איגואנה," והילדים הגדולים מגיבים בהתעניינות חיובית. הם, הקהל של דודו, מגיבים בשלושה קולות: נועה, המזדהה עם שמחתו של דודו, מגיבה מתוך תחושת שיתוף; שירי היפה מכריזה על זכות ראשונים ללטף את הלטאה; רביב המעשי מבטל את כל העניין מלכתחילה. מבחר החיות שדודו מציע לחבריו הוא, כאמור, מגוון: איגואנה, תוכי, חמור, פיל, דינוזאור ושממית. בסוף הסיפור התמדתו של דודו באה על שכרה. הוא יוכל לגדל את הדינוזאור שלו יחד עם רביב, נועה ושירי היפה. עתה גם לדודו ה"קטן" יש חברים, והרי זה כל מה שרצה מלכתחילה.    
 
האמנית מירי קולן, ילידת רמת־גן, 1953, אם לארבעה ומתגוררת בכפר תבור, למדה עיצוב גרפי ופיסול במכון "אבני" בתל־אביב. היא אוהבת טיולים ברחבי הארץ והעולם, היכרויות עם אנשים וצורות חיים וכמובן עיצוב פסלים. יצירתה, כך היא מעידה, קשורה לסביבה ולצרכיה האנושיים והפיזיים. מירי קולן הציבה לעצמה מטרה כי הסביבה תהיה חלק מיצירותיה, ניתן יהיה לגעת בהן ולהרגיש שייכים. בבית הספר "הרעות" בכרמיאל הציבה פסל ובו דמויות היושבות במעגל ומחבקות זו את זו. עבודות נוספות שלה הוצבו בכיכרות המרכזיות בבירת עמק יזרעאל – עפולה, בנצרת עילית, בקריית אתא, בטבריה, בנתניה, בלוד ועוד. החומר האהוב עליה הוא בטון.         
 
את גן הפסלים "הדינוזאור של דודו" עיצבה קולן על פי רצף האירועים שבסיפור. כבר בצעד הראשון נכנסים המבקרים אל תחילת הסיפור. השביל המתפתל מוביל לפעילות בין הפסלים הצבעוניים המעוצבים כתנועת גוף היוצרת חללים. הללו נועדו לאפשר לילדים לגעת, לעבור דרכם, לטפס עליהם ולהשתלב. ליד פסלו של דודו הותירה מירי מקום לילדים, שיוכלו לשבת, לחבק ולחזק אותו. את בעלי החיים שהבטיח דודו להביא לחבריו עיצבה האמנית כאשר כולם בדרכם לסייע לדודו ברצונו העז לא להיות לבד. בתמונת הסיום דודו מצליח במשימתו. הילדים כולם יושבים יחדיו כשהם שמחים וטובי לב.   
 




חזרה ....













אביב ישראלי בבית ספר כצנלסון - לחצו לתמונות.              ליהנות מכל 'הטריקים' שאפשר.- גן סנאי בפעילות חינוכית כייפית.              ילדי גן פטל במסע אחר הכלניות              בית ספר שמיר זכה במקום השני בתחרות כרזת הזה"ב - לחצו כאן              "בראש מתמטי"- הפנינג מתמטיקה בבית ספר שמיר - לגלריה              ראש העיר הצטרף לילדי 'המגינים' בתל גיבורים וביחד נטעו צמחים ועצים בחצר בית הספר -לחצו לתמונות.              כשמוטי ששון פגש את חיים קוגל בגן 'תרבות עברית' - לחצו כאן